דפוסי למידה בתכנות: איך מלמדים Scratch ילד שמתעניין דווקא בעיצוב?

שני ילדים, שתי דרכים ללמוד

הילדים שלי שונים מאוד זה מזה בדפוסי הלמידה שלהם, ולכן כשאני מלמדת אותם Scratch – שפת תכנות שבה ילדים בונים משחקים ואנימציות – אני צריכה להתאים לכל אחד דרך הנגשה אחרת.

הבן שלי מאוד דידקטי וריאלי. אני יכולה לשבת איתו על מערך שיעור מובנה שהכנתי לבניית משחק, והוא זורם לפי סדר הדברים שאני רוצה להראות לו.

הבת שלי מאוד אסוציאטיבית ואומנותית. ברגע שהראיתי לה איך מוסיפים דמויות למשחק ואיך מעצבים אותן ואת הרקע, היא נשאבה לצד האומנותי ורצתה להתנסות עוד ועוד ועוד בעיצוב – ולא יכולתי להתקדם איתה ולהראות לה את הדברים המגניבים שאפשר לעשות בתוכנה.

הרגע שבו זה השתנה: "בואי נגרום לדמויות לרקוד"

האמת שזה די תסכל אותי. היא ילדה מבריקה, ומאוד רציתי שגם היא תבנה משחקים. אבל זרמתי איתה: הוספנו דמויות והחלפנו להן תלבושות במשך די הרבה ימים.

ואז הצעתי לה רעיון: שנגרום לדמויות לרקוד. והיא התלהבה! כך, בלי מערך שיעור מובנה, הצלחתי להכניס לה את אחד היסודות של התכנות – דווקא מתוך עולם התוכן שלה.

מה למדתי כמרצה לתכנות – וכאמא

חשוב לי שהילדים שלי ייחשפו לתכנות. אני מגיעה מהתחום, אני מרצה לתכנות באקדמיה ומומחית להוראת התחום. אז הילדה שלי לא תדע לתכנת?

כאן עצרתי והפנמתי: היא כנראה לא תהיה מתכנתת, כי זה פשוט לא מעניין אותה. אבל אני מתאימה את הזמן שאנחנו מתכנתות יחד לעולם התוכן שלה, והיא מקבלת את האוריינטציה התכנותית שחשוב לי שתקבל – דרך הדוגמאות והאנימציות שמעניינות אותה. ובסוף היא גם מראה לחברים.

שני הדפוסים שכמעט כל ילד נופל אליהם

ככל שהעברתי יותר סדנאות לילדים, ראיתי ששני הדפוסים האלה מתאימים כמעט לכל ילד שלומד Scratch:

• ילדים שזורמים איתנו ומתרכזים בתוכן שאנחנו רוצים להעביר.
• ילדים שרוצים להתעכב במקום מסוים עד שימאס להם – ואותם אפשר ללמד בדרך שמותאמת אישית לתחומי העניין והסקרנות שלהם.

אין כאן דפוס טוב או רע, ואי אפשר לשנות את הדפוס של הילד. אם חשוב לנו שהוא יקבל את העקרונות, אנחנו צריכים לשנות את מערך השיעור בהתאם.

מה זה אומר עבורכם כהורים?

• שימו לב לדפוס של הילד: האם הוא זורם עם רצף מסודר, או נשאב לעיצוב ורוצה להתעכב?
• אם הוא נשאב לעיצוב – אל תילחמו בזה. חפשו רעיון תכנותי מתוך העולם שלו, כמו לגרום לדמויות שעיצב לזוז או לרקוד.
• זכרו שהמטרה היא האוריינטציה התכנותית, לא בהכרח שהילד יהיה מתכנת. (למה זה חשוב? ראו למה ילדים צריכים אוריינות תכנותית.)

ב"קסם הקוד" יש מקום לשני הדפוסים: כל ילד מתקדם בקצב שלו, והמסגרת של כל משחק משותפת – אבל הדמויות, הצבעים והסיפור הם של הילד, ואחרי שהמשחק עובד מגיע השדרוג האישי.